תושבות ותושבי העמק היקרים לנו,

השבוע ציינו שנה לשבעה באוקטובר.
מילותיו של נתן אלתרמן "נומה עמק, עמק תפארת, אנו לך משמרת" קיבלו לאחרונה משמעות חדשה, כאשר בעל כורחנו הפכנו שומרים בגופנו ובנפשנו - מי בחזית ומי בעורף, על אדמת העמק שלנו ועל הארץ כולה. תקופה זו הפגישה אותנו עם התמודדויות מורכבות, למשך זמן ארוך ממה שדמיינו שנחווה, בתוך עננת אי ודאות כבדה ואפורה.

לצד כל אלו, התחילה לה שנה עברית חדשה. קשה להכיר בכך שהנה הסתיימה שנה, כאשר אנחנו בעיצומה של מלחמה, עם אובדן של חיילים, חטופים שעוד לא שבו לביתם ובתחושה שלעיתים הזמן עוצר מלכת. עם זאת, השנה החדשה דרשה מאיתנו להכיר בכך שלצד התחושות הקשות, הטבע ממשיך בשלו, ללא הרף. ייתכן שתנועה זו של הטבע, היא גם זו הטומנת בחובה את זרע התקווה והמזור - שדות העמק ימשיכו לפרוח ויתפסו מקומם של אובדן וכאב. הנה הם באים - ימים של שקט. ממש עוד מעט נוכל למצוא מנוח לנפשנו ולאסוף ענף של זית כסימן לכך שזהו, יבש המבול.

בתחילת השבוע, כשהכבישים הריקים התמלאו באוטובוסים הצהובים, חזרו רוב ילדינו וילדותינו למסגרות החינוכיות, בהדרגה ולסירוגין, כל אחד למסגרתו. תקופת הלמידה מרחוק, שלצערנו מוכרת לכל ילדינו ולכל בני ובנות הנוער שמכירים אותה עוד מימי הקורונה - לא קלה, בוודאי כאשר התווספה לה מציאות חיצונית מתוחה.
ישנם כאלה שהשהות בבית היוותה עבורם תחושת ביטחון וכעת, החזרה למסגרות מעוררת תחושות חשש. ולאחרים, שהתקשו לשמור על יציבות בבית, החזרה למסגרת הפרונטלית והמפגש עם החברים והצוותים החינוכיים מעוררת שמחה. ישנם כאלה שהצליחו לנהל שגרת לימודים מרחוק, ויש מי שפחות. ככל שתחושת הדחק עולה, יכולת הלמידה והפניות ללמידה פוחתות. נמליץ להיות אמפתיים לילדינו ולא לפעול בנוקשות. נרצה לזכור שלכל ילד/ה הקצב שלו/ה. אנשי ונשות החינוך שלנו, יחד עם הצוותים המקצועיים, נמצאים כאן עבורכם/ן ככתובת לסייע לצלוח את המעבר הזה והתקופה הזו, בצורה הטובה ביותר.

תקופה זו, בוודאי אינה פשוטה גם להורים וליתר בני ובנות המשפחה. אמנם, ההנחיות מאפשרות לנו חזרה למסגרות, אך המלחמה עוד לא הסתיימה. על כן, תפקידנו - ההורים, להוות דמויות חינוכיות דואגות ואוהבות עבור ילדינו וילדותינו בשגרה ובחירום וכן, במצב הנוכחי של "שגרת החירום". איך נעשה זאת?

  • אנחנו כמודל עבור ילדינו - לא יעזור שנאמר לילדים "הירגעו" כשאנחנו לא רגועים. אבל איך ניתן להיות רגועים במצב מלחמה? בתוך המציאות הקשה, חשוב לוודא שאנו דואגים להזין את כוחות הנפש שלנו, לא פחות. נחשוב - מה סייע לנו בתקופה הזו ונרצה לשמר אותו? מה הקשה עלינו ואולי נוכל למצוא לו פתרון? ניתן לגיטימציה לעצמנו לעשות דברים שעושים לנו טובים וממלאים אותנו.
     
  • תפקידנו לתווך את האירועים - בעת החזרה למסגרות, ייתכן שהילדות והילדים ייחשפו לילדות וילדים שונים, אשר מגיעים עם ידע שונה לגבי המצב ונחשפים לדברים שונים. תפקידנו להוות מקור ידע כן, אמין ותואם גיל. אם הסיפור לא מסופר - הילדים משלימים את הסיפור בעצמם, באופן שברוב המקרים יעצים את הטראומה. איך נעשה זאת? נדבר בגובה עיניים. נתחבר לרגש של הילד/ה ונחבר למשמעות גדולה: "כרגע, מדינת ישראל במלחמה והיירוטים שאנו שומעים הם הצבא שלנו, שנלחם כדי שנהיה בטוחים". נמנן את רמות החשיפה של הילד/ה מאמצעי התקשורת ואת השיח שמתנהל מעל לראש שלו/ה.
  • שמירה על שגרה - שגרה היא דבר חשוב. החזרה לשגרה, מחזירה תחושה של רציפות לחיים כפי שהיו לפני שנקטעו על ידי המצב הביטחוני - חוגים, תנועות נוער, מפגשים חברתיים, תחביבים.
  • עידוד לעשייה ותפקוד - עשייה ותפקוד מסייעים במידה הרבה ביותר לרציפות התפקודית. נעודד את ילדינו לתפקד, בהתאם לגילם ויכולתם, גם אם יש צורך בסיוע ובתפקוד הדרגתי, לצורך צבירת ביטחון מחודש בכוחותיהם. כל אלו, יסייעו לחזק את תחושת המשמעות, חווית השליטה ויסיחו את הדעת. נעודד את הילדות והילדים לעסוק בפעילויות שהם אוהבים, כדרך להגביר תחושת שליטה.
     
  • אנחנו כעוגן וכמקור לביטחון ויציבות - נזמין את הילד/ה לשתף אותנו במה שהוא/היא מרגיש/ה. נעזור לילד/ה להבין את מה שהוא/היא עובר/ת, ובעיקר - לגרום לילד/ה להרגיש שהוא/היא לא לבד: "אני רואה שאת/ה מבוהל/ת וזה נורמלי וטבעי. אני כאן איתך. בוא/י נראה מה אפשר לעשות".
     
  • קשרים חברתיים - אחת התחושות הקשות במצבים אלו, הינה בדידות. גם אם אנחנו לא לבד, אנחנו מרגישים בודדים - מה שמגביר חרדה וחוסר אונים. לכן, חשוב לשמור על קשרים חברתיים, גם אם באופן וירטואלי. קשרים חברתיים הינם גורם חוסן משמעותי וחזק, שבכוחו לנרמל תחושות ולייצר תחושה של רצף בין החיים כפי שהיו לפני החמרת המצב לבין העת הנוכחית.
     
  • לגיטימציה לכל הרגשות והתגובות - כל הרגשות והתגובות הם נורמליים. נעודד את הילדות, הילדים, בנות ובני הנוער להביע את תחושותיהם. נקשיב למה שיעלה, מבלי לייעץ ומתוך הבנה שלא נוכל לפתור את הקושי, אבל כן נוכל להיות יחד עם הילד/ה שלנו במה שעובר עליו/ה, וזה המון: "אני שמח/ה שאת/ה מספר/ת לי על מה שאת/ה מרגיש/ה - זה טבעי ונורמלי להרגיש ככה. הרבה אנשים חווים את זה בזמן מלחמה. מה עוזר לך? מה נתן לך כוח עד עכשיו? איך אנחנו נוכל לעזור?"
     
  • פעילות ספורטיבית - פעילות ספורטיבית ידועה כמעודדת הפרשת הורמונים חיוביים, אשר מיטיבים את מצב הרוח, מקנה תחושת שליטה ומשחררת מתחים. בכלל זה, נמליץ על נשימות והרפיות.
     
  • ילדות וילדים עם צרכים מיוחדים - האתגרים איתם מתמודדים ילדות וילדים עם צרכים מיוחדים אינם פשוטים בימי שגרה, ומקבלים נופך נוסף של מורכבות בימי מלחמה ומתח, אשר משפיע עליהם ועל משפחותיהם. נמליץ על תיווך והכנה מבעוד מועד לסיטואציות שעלולות להתרחש, הכנת פתרונות אפשריים להרגעה וויסות בהתאם לילד/ה, תיווך מותאם של המצב ומתן תוקף רגשי, ותשומת לב להנגשת המרחב הפיזי והנגשת המידע (אזעקה בשעון רטט ייעודי ללקויי שמיעה, צירי גישה נגישים למתניידים בכיסא גלגלים וכו').

התמודדות עם לחץ מתמשך - כמה מילים

כשאנחנו חשופים לדחק לאורך זמן, ישנן עליות וירידות, שהן נורמליות באופיין. הדחף לחיים והחלמה הוא חזק מאוד. למבוגרים ובוודאי לילדים, יש כוחות, משאבים ומנגנונים להחלמה ספונטנית והרבה מהם משתקמים גם אחרי חוויות קשות.

נציין כי ישנם מספר "דגלים אדומים", שמצריכים פנייה לעזרה או התייעצות - אם נזהה שרמת הדאגה של הילד/ה גבוהה והוא/היא אינו/ה מצליח/ה להתמודד עימה באופן מספק, או שהדאגה פוגעת בתפקוד היומיומי שלו/ה והדבר יבוא לידי ביטוי בשינה לא רציפה (קושי להירדם או שינה רבה מידי), חוסר תיאבון, עצבנות או לחלופין דכדוך, רגרסיה, הסתגרות חברתית וחוסר עניין באינטראקציה, הימנעות או היצמדות (לאדם או למרחב- ממ"ד) - כל אלה, באופן השונה מהתפקוד הרגיל של הילד/ה, כפי שאנו מכירים אותו/ה - אנו מזמינים אתכם/ן לא להסס ולפנות ליועצת בית הספר או אלינו, לשירות הפסיכולוגי במועצה.

כמו כן, אם אתם כהורים "סתם" רוצים להתייעץ,  לחשוב יחד עליכם ועל ילדיכם - גם זה מבורך ואנו כאן עבורכם.
לימור אזולאי - מזכירת השירות הפסיכולוגי, זמינה לאורך כל שעות היום בטלפון: 04-6520063 ותפנה אתכם לפסיכולוג/ית השייך/ת למסגרת החינוך של ילדיכם. כמו כן, ניתן לפנות אלינו גם דרך הצוותים בבתי הספר ובגנים, או באמצעות מוקד המועצה, בטלפון – 04-6520100.

חשוב שתזכרו - אנו זמינים עבורכם/ן ומזמינם אתכם/ן להיעזר בנו ולא להישאר לבד!


בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה,
שנוכל לצאת ולראות ש"קלו כבר המים, נביט אל השמים ונחכה ביחד ליונה..."

שירה מועלם וכל צוות השירות הפסיכולוגי-חינוכי