דפוסי שימוש בסמים ואלכוהול - במסגרת 'בום אלכוהולי' 2020

במועצה שלנו, כמו במקומות רבים אחרים, קיימת מודעות לשתיית אלכוהול בקרב מתבגרים. השתייה שלהם מאופיינת כשתיית בינג' או שתיית בולמוס - בהן שותים ברצף מספר מנות משקה, מתוך כוונה לחוות את ההשפעה במהירות.

בסקר שנערך על ידי ארגון הבריאות העולמי (Hbsc) על דפוסי שימוש בחומרים ממכרים ומעורבות של אלימות בקרב בני נוער בישראל (פרופ' יוסי הראל- פיש, דצמבר 2019) כ- 17% מתלמידי החינוך ההתיישבותי העידו על עצמם כי שתו יותר מחמש כוסות משקה, תוך מספר שעות, במהלך שלושים הימים שקדמו לסקר. באותו סקר, עולים נתונים נוספים באשר לשתיית אלכוהול; 19% מהתלמידים שהשתתפו בסקר (כיתות ו', ח', י' וי"א-י"ב) מעידים כי שתו אלכוהול במהלך החודש האחרון ומגמת השתייה עולה עם הגיל; 21% בכיתות י' ו30% בכיתות י"א-י"ב. המודעות לשתיית האלכוהול על ידי צעירים ולסכנות הכרוכות בשתייה מופרזת, באה לידי ביטוי בכמה אופנים. ראשית, אחוז התלמידים שמעידים על עצמם שנהגו לאחר ששתו נמוך מ- 4%. נתון זה מעיד על מודעות גבוהה לסכנות.

נתון משמעותי ביותר מעיד על סך כל הירידה בשימוש באלכוהול על ידי בני ובנות נוער בעשור האחרון; בסקר דומה שהתקיים במהלך 2008- 2009 דורגה ישראל במקום השני בחומרתו, ביחס למדינות אירופה, לאחר ש- % 13.5 מתלמידי שכבות ו' העידו כי שתו אלכוהול במהלך החודש האחרון ויותר מ-20% מבני הנוער העידו על שתית 'בולמוס'. לעומת נתונים אלה בסקר האחרון מדינת ישראל דורגה במקום ה23 ממדינות אירופה כאשר פחות מ5% אחוזים מתלמידי שכבות ו' העידו כי שתו ופחות מ10% מכלל המשתתפים בסקר העידו על שתיית בולמוס.

את מגמת הירידה בשיעורי הצריכה המופרזת של אלכוהול, לא ניתן לשייך רק להסברות בנושא, אלא לעשייה רב מערכתית (תכנית ממשלתית בנושא אלכוהול שהחלה בשנת 2010) אשר כללה לצד ההסברה לבני הנוער, גם הסברה להורים וכן יצירת אמירה ואחריות הורית משותפת (אצלנו במועצה פועלות חמש קבוצות 'הורים ערים'), חקיקה ואכיפה (למשל, איסור שתיית אלכוהול במקומות ציבוריים) וקיומן של תכניות התערבות במקומות הדורשים זאת. כמובן, שפעולות אלה חייבות להימשך, כדי לשמר את מגמת הירידה.

נושא השימוש בסמים על ידי בני ובנות נוער מורכב יותר ולמעשה, עיקר האתגר בעבודת המניעה קשור בשינוי תפיסת הסמים כמסוכנים. באותו סקר שתואר לעיל, נשאלו תלמידי כיתות י'-י"ב באשר לדפוסי שימוש ותפיסת סמים כמסוכנים. קרוב ל- 12% מתלמידי כיתות י"א-י"ב מעידים כי השתמשו בקנאביס לפחות פעם אחת; מתוכם כ- 10% השתמשו בקנאביס במהלך השנה הקודמת לסקר ו- 7% במהלך החודש הקודם לו. מלבד קנאביס, קיימות עדויות גם לשימוש גבוה בחומרים פסיכואקטיביים הנמצאים מחוץ לפקודת הסמים- כלומר, חומרים שניתן להשיג ומכירתם או החזקתם אינה נחשבת לא חוקית. כך למשל כ12% מהמשתתפים בסקר העידו על הרחת חומרים במהלך השנה הקודמת לסקר- דוגמת גז צחוק, דבק וכו'.

הסקר לא בחן את הגילאים הצעירים יותר בנושא, אך ידוע כי שימוש בחומרים מסוג זה מאפיין גילאים צעירים יותר ועדויות לשימוש בו נמצאו גם אצלנו במועצה (למשל- מיכלי גז קצפות משומשים שנמצאו במרחבים ציבוריים). קרוב ל29% מבני הנוער חושבים שאין סיכון או שקיים סיכון נמוך בלבד בשימוש בקנאביס. נתון זה נמצא במגמת עליה, לעומת 26.5% בשנת 2014. ניתן להסביר את השינוי התפיסתי באופנים רבים; ברמה הכללית- התחושה כי מדינת ישראל נעה בכיוון לגליזציה, שמקורה באי הבנה מלאה של חוק אי ההפללה וקבלת מידע חלקי בנושא וברמה המקומית והמשמעותית ביותר- החשיפה של בני ובנות נוער לעולם מבוגרים שעושה שימוש בקנאביס באופן תדיר. ניתן לספר רבות על נזקיו האפשריים של הקנאביס למוחו של מתבגר אך חשיפה לשימוש על ידי מבוגרים משמעותיים מעלה באופן מובהק את הסיכון לשימוש (Miller, Siegel, Hohman & Crano, 2013).  

שילוב מגמת הירידה בתפיסת הסמים כמסוכנים עם העובדה כי 37% מהמשתתפים בסקר מעריכים כי לפחות חבר אחד שלהם משתמש בקנאביס (לעומת אחוזים נמוכים יותר המעידים על שימוש בפועל) יוצר תודעה מסוכנת שבה צריכה להתמקד עיקר העבודה בתחום המניעה. כמובן, שככל שתהיה עשייה רב מערכתית (כמו שנעשתה עם האלכוהול) גדלים סיכויי ההצלחה.

מעבר לנתונים, קיימים בני ובנות נוער - 'הילדים של כולנו'. כאשר הורה מבין שילדו עושה שימוש קבוע בסמים או כאשר, חלילה, נפשו ומוחו של ילד נפגעים כתוצאה משימוש בסמים או מתרחשת פגיעה משנית, בעקבות שיכרות, האחוז אינו משנה, כיוון שכל ילד הוא עולם ומלואו. כאמור, נדרשת תכנית רב מערכתית ובחלקים מסוימים, גם מתקיימת אך משפחה והורים אינם יכולים להסתפק רק בה. בסופו של דבר ה'ילדים של כולנו' הם קודם כל של ההורים שלהם!